The Chosen One

הדגם הנבחר לביצוע- שמלה השואבת השראה מלהב הקריס שצורתו פתלתלה כצורת נחש, ומריתוך הדוגמא והטיפול בחישול שעובר הלהב. כמו כן ישנו תכנון לשיבוץ אבנים סביב הצוואר, מעין שרשרת קולר שהיא חלק מהשמלה. מבחינה צבעונית היה לי חשוב לשמור על צבעוניות הקריס שמאפיינת גם את הליפסטיק- מיכל בצבע זהב או כסף מתכתי (והכי מוצלח בעייני השילוב של שניהם ביחד) וגולת הכותרת בצבע הפוקסיה שבתנועה סיבובית עולה מבפנים.

אז סקיצה זה כמובן טוב ויפה, אך ליצור את ה"גליות" של תפרי הצד היתה משימה לא פשוטה כלל. צריך למצוא את הבד הנכון, שיסכים להתנהג יפה ולהתעוות לצורת גל (לאחר נסיונות רבים וכושלים נמצא סוג הבד הממושמע- אורגנזה "דליה"- שכמו אורגנזה רגילה הינה בד נוקשה, אך מתאפיינת גם ב"קרפיות" וגמישות מסויימת ולכן נוחה להתפסל), ובעזרת גזירת החלק באלכסון מלא וגיהוץ בחום גבוה, תוך כדי מתיחת הבד בצורה מעט אגרסיבית- הבד מתעוות, מתרומם מעט כלפי מעלה ויוצר תלת מימד.

מדידת טוואל על שרון הדוגמנית.

הטיפול בפנל המרכזי של השמלה- רצועות אורגנזה בזהב וכסף הנתפרות צמוד אחת לשנייה ויוצרות מראה של מעין מתכת נוזלית...

עכשיו נשאר "רק" להעמיד את כל הסיפור הזה ביחד, לכדי שמלה- לחכות למדידת מכפלות ולקוות לטוב.. את הקולקציה, לוח ההשראה המחודש ושאר ירקות אעלה בהמשך... נ.ב-שכחתי להעלות את האיור של הגב. סילי מי. הגב פתוח קצת אחרי המותן וגם סביבו יש אבנים, כמו בקדמי. אז עד שאעלה את האיור הטכני תנסו להשתמש בדמיון קצת, מה קרה? הכל צריך להאכיל בכפית? :)

הורס את הבריאות

And Then Came Kris

אין ספק שהליפסטיק כנשק זהו נושא השראה גדול... גדול מידי. לאחר ביקורת האמצע הבנתי כי עליי לעמיק עוד יותר בנושא ההשראה שלי, לחזור כמה צעדים אחורה ולמצוא נקודת מוצא ספיציפית, בתוך העולם הענק הזה של הנשק. היה חסר מיקוד, משהו שיחדד לי את נושא ההשראה ואת מה שאני רוצה להעביר בהתייחסות שלי לליפסטיק כנשק נשי, ועל מנת לגבש את זהות הקולקציה...

.And Then Came Kris

קריס הוא אינו גבר מסוקס (אם כי לא רחוק מכך), אלא הנשק האופייני של מאלזיה ואינדונזיה, הממוקמות באזור גאוגרפי שבעבר נקרא העולם המאלאי. הקריס הינו למעשה פיגיון ארוך, במאלאית keris, או חרב בעלת פרופורציות דקות. להב הקריס לרוב מפותל כצורת נחש. בשל היותו קל משקל ובעל לשון חלשה יחסית המחברת את הלהב לניצב, הקריס לא שימש מאז ומעולם כנשק אגרסיבי אלא יותר כאמצעי הגנה. זוג של נשק עדין שכזה.. גם יפה, גם עדין, and yet- נשק. הקריס בן למעלה מ600 שנה, ועם השנים הפך מאמצעי לחימה לקמיע תרבותי, סמל הסטטוס והגבריות של הגבר המאלאי. במילים אחרות, הקריס עושה לגבר המאלאי מה שליפסטיק טוב עושה לאישה.

בעבר, הקריס השתייך לבית המלוכה בלבד, עוצב ע"י נסיכים ומלכים חגרו אותו באבנטיהם. בכל אירוע ציבורי וממלכתי אף גבר מאלאי שכיבד את עצמו לא יצא מהבית ללא קריס.

הקריס היווה סמל מעמדי ואביזר של קדושה. עם השנים, נפוץ בו השימוש גם בקרב פשוטי העם, שנהנה לאחוז בחפץ שהקרין יוקרה של מלכים. יחסם של המאלאים לקריס גבל בפטישיזם, אנשים היו נשבעים בניצב הקריס ובחתונה, במקרה של היעדר החתן באופן בלתי צפוי (עקב מלחמה, למשל) ניתן היה לקדש את הכלה כאשר את מקום בחיר ליבה ממלא הקריס שלו! עד היוםֿ, הקריס הינו אביזר חובה בתלבושת החתן, וכל המהדר בקישוט הקריס הרי זה משובח. בלהב הקריס ניכרים האומנות וכח היצירה שבחישול- הקריס מיוצר בטכניקה שנקראת ריתוך דוגמא (Pattern Welding), בה מספר שכבות של פלדה מונחות זו על גבי זו, נכתשות בעודן לוהטות, ועוברות תהליכים מורכבים של קיפולים ועיוותים זו בתוך זו עד שנהיות לשכבה אחת. אח"כ הלהב עובר תהליך של הברקה וטיפול בחומצה, ע"מ להבליט את הצבעים המנוגדים שבפלדות.

גם הנדן של הקריס מתנאה בעיטורים יפהפיים, כמו דוגמאות פרחים פתלתלות בסגנון דמשק בזהב ובכסף, לעיתים גם עם שלל אבני חן צבעוניות. חלקם עשויים מעץ הסנדל הריחני שצבעו כצבע הדבש, ובעלי חריטות דקורטיביות.

גם הליפסטיקים המוצלחים באמת בעלי "נדנים" מעוטרים ומרשימים. נראה לי שיהיה חיבור טוב בינם ובין הקריסים!

In The Name Of Love

עכשיו, כשפרזנטציית האמצע מאחורי, אפשר לנשום (לא לעוד הרבה זמן) לרווחה, ולחזור לקשקש על תחביביי הנלוזים. כבר סיפרתי לכם בפוסט הראשון בבלוג על חיבתי העזה לשמות של אודמים. כל שם מאוסף האודמים שברשותי מדגדג לי את הדימיון ומייצר אוירה בעלת צבעוניות, דימויים ומצב רוח הייחודיים לה. הג'וב הנחשק בעולם מבחינתי שייך לאותם ברי מזל הזוכים להמציא (לפרנסתם!) שמות הורסים לאודמים ושאר מוצרי קוסמטיקה. (איך מגיעים לזה לעזאזל?? זהו תפקיד חיי!) וכמו שאתם מבינים, עליי, לפחות, הם מצליחים לעשות עבודה טובה. הפוסט מוקדש לשלושה מהאודמים החביבים עליי, ששמם הטוב הולך לפניהם...

Bedtime Plum של Nivea

Runway Red של Too Faced

Funny Face של Nars

העסק מתחיל להיות רציני

הגשת אמצע: לוח השראה, לוח לקוחה, צבעוניות, איורים טכניים ואיורי אופנה

The Beauty Contest

(ניתן ללחוץ על התמונה להגדלה)

מתוך עשרות הסקיצות ששורבטו במחברת, נבחרו עשר בחורות אמיצות וחתיכות לתחרות היופי בחסות הקיסרית, ממנה בסופו של דבר תיבחר- מלכה אחת- ולא, כאן הפרס הוא לא מכונית וחוזה דוגמנות בסוכנות לוק- אלא הזכות לדגמן בגד שיבחר לביצוע, יתפר, ולמעשה יהווה את שיאו וסיכומו של הפרוייקט שלי. (יותר שווה ממכונית, לא?)

התחרות היא כמובן קשה ומתישה, ובסופו של דבר גם מתוך אותן עשר יפהפיות (מי יותר, מי פחות) התבצע הניפוי הסופי, אליו מגיעות חמש הפיינליסטיות שלנו, וזוכות בתארים הנכספים

חביבת הקהל- Miss Pretty Printdress

נערת היופי עשרה- Miss Goldy HotPants

מלכת החן-Miss Fairy LipsticShirt

נערת ישראל- Miss Puffy OneShoulder

ומלכת היופי שלי היא לא אחרת מאשר...

Miss Sassy TrenchGirl

כמובן ששום דבר לא סופי, הבנות יעברו מקצה שיפורים לקראת הפרזנטציה הרשמית ביום ראשון בשנקר, יקבלו קצת צבע לפניהן ומלבושן, ואח"כ נראה אם גברת טרנץ' גירל עדיין תהיה הפייבוריטית... ובתחרות כמו בתחרות, הכל יכול לקרות...!

Mollusca Empress

יש משהו מאוד מעניין במנגנון של הליפסטיק. האודם, שיוצא ונכנס מן המיכל בתנועה סיבובית, הזכיר לי חילזון שמציץ מן הקונכייה שלו ומתבצר חזרה בתוכה. יצאתי לשטח (אה לגינה) בכדי לעניק "בית" לחשופית ההומלסית, חסרת הקונכייה, סקרנית עד מאוד לראות כיצד היא תתפקד בתוכו. כמובן שלא מדובר בפעולה פשוטה, בוודאי לא לקיסרית אריסטוקרטית שכמותי. מזל שיש לי אימא, קיבוצניקית מלידה ובנשמתה שאין יותר מידי דברים שמזיזים לה, בטח לא לתפוס חשופית בידיים חשופות. וכך הוכנסה היצורה הרירית למיכל המבריק הכסוף, בנחישות וברגישות כמובן.

אינטרפטציה שלי לצילום בטקסטיל

הדימוי שהתקבל מרתק בעיניי. החשופית, נתונה במיכל הליפסטיק, הצליחה להוציא אותו לחלוטין מההקשר היוקרתי והנוצץ שלו. לעומת זאת המיכל המפתה דווקא עשה שירות לא רע לאותה רכיכה (אפשר בכלל לקרוא לדבר הזה בעל חיים?) שאני, לפחות, בד"כ סולדת ממנה ותופסת אותה כיצור דוחה בעליל. שני האובייקטים ביחד תפקדו בצורה מסקרנת ומעוררת מחשבה. אפשר כמובן גם לדבר בהקשר הזה על שקר היופי, על תעשייה שמוכרת לנו הבטחה לחיים יפים וזוהרים בתוך שפורפרות מתכת. וגם על הצבע מול הטבע- מדוע אני, יום יום, משנה במשיחה את צבע השפתיים הטבעי שלי? כופה על מה שהטבע נתן לי גוון כזה או אחר?
כאמור, מעורר מחשבה. לא אמרתי שלכל דבר יש לי תשובה...!