In The Name Of Love

עכשיו, כשפרזנטציית האמצע מאחורי, אפשר לנשום (לא לעוד הרבה זמן) לרווחה, ולחזור לקשקש על תחביביי הנלוזים. כבר סיפרתי לכם בפוסט הראשון בבלוג על חיבתי העזה לשמות של אודמים. כל שם מאוסף האודמים שברשותי מדגדג לי את הדימיון ומייצר אוירה בעלת צבעוניות, דימויים ומצב רוח הייחודיים לה. הג'וב הנחשק בעולם מבחינתי שייך לאותם ברי מזל הזוכים להמציא (לפרנסתם!) שמות הורסים לאודמים ושאר מוצרי קוסמטיקה. (איך מגיעים לזה לעזאזל?? זהו תפקיד חיי!) וכמו שאתם מבינים, עליי, לפחות, הם מצליחים לעשות עבודה טובה. הפוסט מוקדש לשלושה מהאודמים החביבים עליי, ששמם הטוב הולך לפניהם...

Bedtime Plum של Nivea

Runway Red של Too Faced

Funny Face של Nars

העסק מתחיל להיות רציני

הגשת אמצע: לוח השראה, לוח לקוחה, צבעוניות, איורים טכניים ואיורי אופנה

The Beauty Contest

(ניתן ללחוץ על התמונה להגדלה)

מתוך עשרות הסקיצות ששורבטו במחברת, נבחרו עשר בחורות אמיצות וחתיכות לתחרות היופי בחסות הקיסרית, ממנה בסופו של דבר תיבחר- מלכה אחת- ולא, כאן הפרס הוא לא מכונית וחוזה דוגמנות בסוכנות לוק- אלא הזכות לדגמן בגד שיבחר לביצוע, יתפר, ולמעשה יהווה את שיאו וסיכומו של הפרוייקט שלי. (יותר שווה ממכונית, לא?)

התחרות היא כמובן קשה ומתישה, ובסופו של דבר גם מתוך אותן עשר יפהפיות (מי יותר, מי פחות) התבצע הניפוי הסופי, אליו מגיעות חמש הפיינליסטיות שלנו, וזוכות בתארים הנכספים

חביבת הקהל- Miss Pretty Printdress

נערת היופי עשרה- Miss Goldy HotPants

מלכת החן-Miss Fairy LipsticShirt

נערת ישראל- Miss Puffy OneShoulder

ומלכת היופי שלי היא לא אחרת מאשר...

Miss Sassy TrenchGirl

כמובן ששום דבר לא סופי, הבנות יעברו מקצה שיפורים לקראת הפרזנטציה הרשמית ביום ראשון בשנקר, יקבלו קצת צבע לפניהן ומלבושן, ואח"כ נראה אם גברת טרנץ' גירל עדיין תהיה הפייבוריטית... ובתחרות כמו בתחרות, הכל יכול לקרות...!

Mollusca Empress

יש משהו מאוד מעניין במנגנון של הליפסטיק. האודם, שיוצא ונכנס מן המיכל בתנועה סיבובית, הזכיר לי חילזון שמציץ מן הקונכייה שלו ומתבצר חזרה בתוכה. יצאתי לשטח (אה לגינה) בכדי לעניק "בית" לחשופית ההומלסית, חסרת הקונכייה, סקרנית עד מאוד לראות כיצד היא תתפקד בתוכו. כמובן שלא מדובר בפעולה פשוטה, בוודאי לא לקיסרית אריסטוקרטית שכמותי. מזל שיש לי אימא, קיבוצניקית מלידה ובנשמתה שאין יותר מידי דברים שמזיזים לה, בטח לא לתפוס חשופית בידיים חשופות. וכך הוכנסה היצורה הרירית למיכל המבריק הכסוף, בנחישות וברגישות כמובן.

אינטרפטציה שלי לצילום בטקסטיל

הדימוי שהתקבל מרתק בעיניי. החשופית, נתונה במיכל הליפסטיק, הצליחה להוציא אותו לחלוטין מההקשר היוקרתי והנוצץ שלו. לעומת זאת המיכל המפתה דווקא עשה שירות לא רע לאותה רכיכה (אפשר בכלל לקרוא לדבר הזה בעל חיים?) שאני, לפחות, בד"כ סולדת ממנה ותופסת אותה כיצור דוחה בעליל. שני האובייקטים ביחד תפקדו בצורה מסקרנת ומעוררת מחשבה. אפשר כמובן גם לדבר בהקשר הזה על שקר היופי, על תעשייה שמוכרת לנו הבטחה לחיים יפים וזוהרים בתוך שפורפרות מתכת. וגם על הצבע מול הטבע- מדוע אני, יום יום, משנה במשיחה את צבע השפתיים הטבעי שלי? כופה על מה שהטבע נתן לי גוון כזה או אחר?
כאמור, מעורר מחשבה. לא אמרתי שלכל דבר יש לי תשובה...!